דת ולאום ביהדות : חלק 1

(נכתב במקור בקפה דה מרקר בשלהי שנת 2010)

שני היסודות הבסיסיים בזהות הקבוצתית של אדם הם הדת והלאום אליהם הוא שייך למרות שבשנים האחרונות ישנם אנשים אשר אינם רוצים להגדיר לעצמם זהות לאומית ו/או דתית. אחד הדברים שדי מיוחדים בעולם לזהות היהודית הוא היותה גם דת וגם לאום וליתר דיוק היותה "חד חד ערכית" מבחינת הדת והלאום: אין אנשים שמבחינה דתית הם יהודים ומבחינה לאומית אינם יהודים וגם אם יש כאלו שמכריזים על עצמם כך הם אינם מוכרים ככאלו ע"י הרוב הגדול של היהודים ונסיונות שהיו לכך בעבר כמו "גרמנים בני דת משה" נחלו כשלון. ובאופן דומה אין אנשים שמבחינת זהות  לאומית הם יהודים, אבל מבחינה דתית הם לא יהודים וגם כאן הרוב הגדול של היהודים אינם מכירים בכך ואם היו בעבר נסיונות רציניים לכונן זהות כזו הם לא החזיקו מעמד לאורך זמן. כל זה בניגוד למשל ללאום הערבי המורכב מערבים מוסלמים וערבים נוצרים ועוד או הדת הנוצרית שבה מאמינים עמים שונים.

יחד עם זאת, בין היהדות כדת וזהות דתית ובין היהדות כלאום וזהות לאומית, ובעיקר מימוש בפועל של לאומיות יהודית היו מתחים כנראה עוד מראשית תולדות עם ישראל וזאת למרות אותה חד חד ערכיות וייתכן שדווקא בגללה ואולי בגלל שלא משנה עד כמה זהות דתית וזהות לאומית חופפים : תמיד יהיו הבדלים בין דת ולאום לצד דברים משותפים שניתן למצוא ביניהם כמו עצם היותם זהות קבוצתית. לעיתים הבדלים ומתחים אלו עלולים להביא התנגשות. 

התקופה הראשונה שמתוארת בתולדות העם בתנ"ך כשעת גדולה מדינית ולאומית הייתה של המלכים דוד ושלמה שמלכו על כל ישראל ומתוארים כמי שהרחיבו את גבולותיה עד כדי שליטה על העמים השכנים וכמו כן תקופתם מתוארת כתקופת פריחה כלכלית .אבל אצל שלמה חלק ממימוש השאיפות הלאומיות כלל מגע עם עמים זרים שנבע גם בגלל ההתפשטות וגם בגלל היחסים הכלכליים שליוו את ההתרחבות המדינית ואלו, באופן אולי בלתי נמנע בתקופתו, הביאו לנישואי תערובת שגרמו לפי התנ"ך להכנסת פולחני אלילים בסוף ימיו – דבר שעורר (אולי לצד עול המיסים) התנגדות כלפיו מצד חוגים כוהניים ונבואיים מסוימים (כמו אחיה השילוני) ולו במחיר של פשרה על שאיפות לאומיות.

ישנם כאלו הטענים, כמו פרופ' ישראל פינקלשטיין ופרופ' ניל אשר סילברמן, כי דוד ושלמה מלכו לכל היותר על ממלכה מאוחדת תחת אוניה פרסונלית וגם תיאורי העושר, ההתפשטות הטריטוריאלית והמגעים עם עמים זרים הם המצאה מאוחרת. ישנם אפילו מי שסבורים שאם ממלכה מאוחדת התקימה מתישהו זה קרה בתקופות מאוחרות יותר וייחוס האיחוד לתקופת דוד ושלמה נועדה "להתאים" את ההיסטוריה  לשאיפות של מלכים בתקופות מאוחרות יותר לשלוט על אוכלוסיות שצורפו לממלכת יהודה. אבל מה שחשוב כאן הוא שהסופר המקראי בכל מקרה מתאר כאן התנגשות בין דתיות ללאומיות. אחרי מות שלמה מתואר הפילוג לממלכות ישראל ויהודה. 

כמה עשרות שנים אחרי הפילוג היה לממלכת ישראל את המלך אחאב אשר היה לאומי בהשקפותיו ובמעשיו שהתבטאו גם בהישגים לאומיים וכלכליים ועם זאת כחלק ממימוש שאיפותיו הלאומיות נחשף דווקא למגע עם עמים זרים, נשא אישה נוכרייה ובהשפעתה הכניס מנהגים זרים- בפרט מנהגים דתיים. הדבר הוליד קיטוב בין אחאב ותומכיו לבין חוגים נבואיים וכוהניים שונים בהנהגת אליהו הנביא. גם כאן נשאלת השאלה האם ההתנגשות בין דתיות ללאומיות הייתה בלתי נמנעת, או שאפשר היה להגיע לגדולה לאומית גם בלי ויתור מהותי על הייחוד הדתי. כמו כן, אפילו אם תיאורו של אחאב כמלך רשע הוא מגמתיות של הסופר המקראי אפשר לשאול מה גרם לסופר לתאר דווקא מלך שהביא להישגים מדיניים כמלך רשע מבחינה דתית.  

ביהודה מלך במקביל לאחאב המלך יהושפט שידע להיות "גם דתי וגם לאומי" ובתנ"ך מתוארים הישגיו המדיניים והכלכליים לצד שמירה על הדת. זוהי אולי הוכחה שהמתח בין דת ולאומיות אינו הכרחי , לפחות לא לדעת הסופר המקראי. עם זאת כחלק מהגדולה המדינית בימיו יצר יהושפט קשרים עם ממלכת ישראל (שהייתה גם בברית עם צור)  וכתוצאה מכך יהורם בן יהושפט התחתן עם עתליה בת אחאה ואיזבל – מה שהביא אחרי מות יהושפט לפגיעה בפולחן הדתי שיהושפט דאג לשמר ול"עשיית הרע בעיני ה'" ע"י יהורם וממשיכיו. 

יצוין בקשר לפילוג הממלכה שעם השנים שבט אפרים שהנהיג את המרד נגד בית דוד ושהביא לייסוד ממלכת ישראל הפך לסמל הטיפוס הלאומי (אבל גם הלא כל כך דתי) ואילו יהודה, השבט שמלך על ממלכת יהודה,  הפך לסמל  הטיפוס היותר דתי  והשאיפה לאיחוד 2 פלגי העם כחלק מתהליך הגאולה כללה גם איחוד בין החלקים היותר דתיים לאלו היותר לאומיים – מה שמצא את ביטויו בין השאר בדמותם של "משיח בן יוסף" המזוהה עם שבט אפרים ותכונותיו לצד "משיח בן דוד" המזוהה עם שבט יהודה ותכונותיו. כמה דורות אחרי יהושפט ואחאב מתוארת במקרא תקופת הפריחה המדינית והכלכלית של ירבעם השני בישראל ועוזיהו (עזריהו) ובנו יותם ביהודה. המשך בפוסט הבא.