דעתי על דברים כ"ח - פרשת כי תבוא : חלק 2

(נכתב במקור בקפה דה מרקר בשנת 2011)

-המשך מהפוסט הקודם-

 

כשחושבים על היחס של העונש לעומת השכר בפרק כ"ח שבספר דברים (כאן), שכזכור מהפוסט הקודם (כאן) עומד על 54-55 לעומת 13-14, בהתאמה, וחושבים גם על עול המצוות הרב ביהדות (שעל קיומו אמורים לקבל שכר לפי פרק זה ועוד מקומות בתנ"ך), אז אילו אלוהים היה אדם כל עורך דין בינוני ומעלה במדינה מתוקנת היה רואה באותו החוזה שבין ה' לעם ישראל  שבדברים כ"ח "חוזה מקפח" "חוזה דרקוני" "חוזה לא הוגן" וכיו"ב. לעניות דעתי האנושית ואולי המוגבלת (לעומת זו של ה', אם הוא קיים), גם כ"חוזה" בין אל לבני אדם מדובר על חוזה די לא הוגן ודי "מקפח". 

 

אם נחשוב לא רק על פרק זה המכיל "רשימה של פרסים ועונשים" כמו עוד מקומות בתנ"ך, אלא גם על המציאות שמתקופת התנ"ך והלאה, אז לא רק ששגשוג כלכלי ובעיקר מדיני בתולדות העם היו מועטים לעומת תקופות של כפיפות לשלטון זר בארץ ובמיוחד לעומת תקופת הגלות וכל מה שאפיין אותה, כשכל זה בהתאם לאותו יחס בין העונש והשכר. אפילו תקופות של שגשוג כלכלי ומדיני בתולדות עם ישראל (שהוא כאמור "השכר" במקרה של קיום המצוות) היו בדיחה לעומת אלו של עמים אחרים. למשל, הגבולות המיוחסים לממלכת ישראל בתקופת דוד ושלמה או יהודה בתקופת החשמונאים היו בדיחה לעומת אלו של מצרים גם בתקופות השפל שלה. אכן, זהו ה"שכר" של עם ישראל - שגשוג כלכלי ומדיני שאינם יוצאי דופן לעומת אלו של עמים אחרים-  ועוד כשחושבים על על עול המצוות שיש לקיים כדי לזכות באותו שכר. זה בערך כמו לשלם 30 ש"ח על קילו אבוקדו.

 

יש כאלו האומרים שדווקא בגלל היותנו עם נבחר אז רשימת העונשים גדולה וחריפה במיוחד, כמו שדווקא על מי  שמצפים ממנו ליותר עלולים לכעוס יותר כאשר אינו מקיים את הציפיות ממנו. אני יודע שלעיתים מדברים על כך שעם ישראל הוא עם נבחר במובן הרוחני ועל שכר במובן של "שכר מצווה מצווה" ולא שכר בדמות שגשוג כלכלי ומדיני ושכל השכר והעונש הגשמיים המתוארים במקומות כמו דברים כ"ח אינם אלא "דיברה תור בלשון בני אדם" והסברים שנועדו בעיקר ל"המוני העם הפשוט", להבדיל מהסברים ל"אנשי מעלה" שיש בעיקר במקורות יותר מאוחרים ביהדות ושמדברים יותר בכיוון של "שכר מצווה מצווה" ועוד. אבל, גם בשביל "עם רוחני" נראה שהעונשים הכתובים בספר דברים כ"ח, כמו הגורל בפועל של עם ישראל היו דרקוניים ואכזריים מדי.  יש גבול למה שאפשר (אפילו כ"עונש") לעולל גם ל"עם רוחני".  אני בספק אם עוד איזה עם היה חותם על כזה "חוזה דרקוני" כמו בדברים כ"ח. האם זה "העם הנבחר" או "העם המושפל" של ה'?

 

אינני בקיא כלל בקוראן - הספר הקדוש של האיסלם שהיא דת הקרובה ליהדות בעול המצוות (אם כי מותר למשל באיסלם להדליק חשמל ביום שישי הקדוש למוסלמים). מעולם לא הסתכלתי בקוראן ובכלל, אם יש משהו לא נכון שכתבתי כאן על האיסלם מחוסר ידע מספיק, מוזמנים לתקן אותי. אבל האם למשל גם בקוראן יש איומים דומים בחומרתם בעונשים קולקטיביים על קהילתהמוסלמים (להבדיל מאיומים על יחידים המפרים את מצוות הקוראן ) במקרה של הפרת המצוות?  גם באיסלם, עם כל חומרת המצוות, אני בספק אם יש משהו שאפשר להקביל לחזרתיות היהודית של "אשמנו, בגדנו, חטאנו". חזרתיות זו נראה שמקורה עוד באותו "קוד גנטי" ששורשיו נראים כבר בספר דברים כ"ח , מתי שלא נכתב פרק זה וזה לכל המאוחר בתחילת ימי בית שני.שהרי בשביל להיות מי שמסכים לחתום על "חוזה מקפח" כמו בדברים כ"ח צריך להיות חסר מינימום של בטחון עצמי והערכה עצמית או בעל רגשות אשם גדולים או באמת להיות רדוף פחדים קיצוני.  

 

באיסלם למשל אין תחושה של "לא מגיע לנו" מבחינה פוליטית ובטח לא התרפסות פוליטית כמו שיש ביהדות בפני כל זב ומצורע, התרפסות שלהלן ידובר עליה.  ככל שידוע לי, אין בקוראן כזו עקביות של סיפורים כמו בסיפורי התנ"ך שבהם על כל דבר קטן אלוהים זועם.  שלא לדבר על כך ש"הברית החדשה" - הספר הקדוש לנצרות - היא בכלל רחוקה מלהיות ספר עם הטפות של שכר ועונש, קל וחומר סיפורים על שכר ועונש, וגם הנצרות רחוקה מלהיות דת של "אשמנו, חטאנו, בגדנו".  כשקוראים ספרים כמו שמואל, מלכים, דברי הימים ועוד  ובעצם גם את עליות העם ביציאת מצרים , יש תחושה שהעם הוא "כמו ילד קטן" שעל כל דבר צריך לדווח לאלוהים וכל דבר הכי קטן מלווה בפרסים ועונשים. ולא, אינני מטיף לעזיבת היהדות. 

  

ואם נדמה שלפחות אצל החילוניים , ואולי גם אצל חלק מהציונות הדתית, נפסק הצורך בלתת דין וחשבון מתמיד לפני ה' על כל דבר קטן  כדי לזכות בעצמאות מדינית, אז הצורך לתת דין וחשבון על מעשינו לפני גורם כלשהו, באופן שאין לו מקבילה בעמים אחרים, סה"כ עבר שינוי צורה. במקום אלוהים, מדינת ישראל מגלה לפני ארה"ב צורך לתת דין וחשבון על מעשיה באופן שאין לו מקבילה באומות אחרות ובדומה ליחסי השכר והעונש שבספר דברים ובהיסטוריה בפועל של עם ישראל כך גם יחסי ארה"ב - ישראל. ישראל עוזרת לאינטרסים של ארה"ב לא פחות ממדינות אחרות, בפרט במזה"ת. למשל אספקה של שירותי מודיעין לארה"ב על חשבון משלם המיסים הישראלי  ובכל זאת היחס שהיא מקבלת מצד ארה"ב אינו טוב יותר ממדינות אחרות כמו מצרים (לפחות עד לא מזמן..) או ערב הסעודית - מדינה המממנת גם בתוך ארה"ב פעילות איסלמית קיצונית. התנהגויות אלו של ארה"ב מתבטאות הן מבחינת קבלת הלוואות ו"מענקים" והן מבחינת יחס מדיני כשמשווים אותם למה כל מדינה תורמת מצידה לארה"ב.