מחשבות על יהדות מהעבר וההווה

(נכתב במקור בקפה דה מרקר בסוף שנת 2010) תקופת הזוהר הבאה  בתולדות עם ישראל  (לאחר אלו אשר צוינו בפוסט הקודם )  הייתה רק  בתקופת החשמונאים  שפרצה עם מרד המכבים. מלכתחילה היו בתקופת החשמונאים בין יהודים שניתן היה להגדיר "דתיים" כאלו שהסתפקו רק בהשגת החירות הדתית ללא שאיפות לאומיות וזאת לאחר מאות שנים שהתרגלו לכך שיהודה הייתה משועבדת למעצמות זרות  וגבולותיה מצומצמים ביותר.  ואילו אחרים   -  חלקם דתיים וחלקם אפילו דתיים מאד (בדומה לחרד"לים היום) וחלקם יחסית פחות דתיים (לא הייתה אז חילוניות של ממש...)  -  כן היו מעונינים להמשיך גם בהשגת מטרות לאומיות ומאות שנות שעבוד לא כיבתה אצלם את שאיפות העצמאות.  היו כמובן  כאלו שהיו גם מתיוונים ולא רצו חירות דתית וגם לא רצו עצמאות לאומית.   סביר שעם ההתקדמות בהשגת העצמאות הלאומית והרחבת הגבולות יותר ויותר אנשים היו מעונינים גם במטרות לאומיות.  ואולם, משלב מסוים  מלכי החשמונאים, שהשיגו הישגים לאומיים החלו במקביל ובאופן אולי פרדוכסלי (ואולי לא) להתנהג בעצמם באופן הלניסטי- דבר שהתבטא בשימוש בשמות יווניים וגינונים הלניסטיים שונים. הדבר הביא 

(נכתב במקור בקפה דה מרקר בשלהי שנת 2010) שני היסודות הבסיסיים בזהות הקבוצתית של אדם הם הדת והלאום אליהם הוא שייך למרות שבשנים האחרונות ישנם אנשים אשר אינם רוצים להגדיר לעצמם זהות לאומית ו/או דתית. אחד הדברים שדי  מיוחדים  בעולם לזהות היהודית הוא היותה  גם דת וגם לאום   וליתר דיוק  היותה "חד חד ערכית" מבחינת הדת והלאום: אין אנשים שמבחינה דתית הם יהודים ומבחינה לאומית אינם יהודים וגם אם יש כאלו שמכריזים על עצמם כך הם אינם מוכרים ככאלו ע"י הרוב הגדול של היהודים ונסיונות שהיו לכך בעבר כמו "גרמנים בני דת משה" נחלו כשלון. ובאופן דומה אין אנשים שמבחינת זהות  לאומית הם יהודים, אבל מבחינה דתית הם לא יהודים וגם כאן הרוב הגדול של היהודים אינם מכירים בכך ואם היו בעבר נסיונות רציניים לכונן זהות כזו הם לא החזיקו מעמד לאורך זמן.  כל זה בניגוד  למשל ללאום הערבי המורכב מערבים מוסלמים וערבים נוצרים ועוד או הדת הנוצרית שבה מאמינים עמים שונים. יחד עם זאת, בין  היהדות כדת וזהות דתית ובין היהדות כלאום וזהות לאומית, ובעיקר  מימוש בפועל  של לאומיות יהודית היו מתחים כנראה עוד מראשית תו

(נכתב במקור בקפה דה מרקר, נובמבר 2010) אחד ההבדלים החשובים בין יהודי ארה"ב ליהודים בישראל הוא מבחינה דתית:  בארה"ב  מקובל לסווג את היהודים מבחינה דתית קודם כל לפי  הזרם הדתי  אליו הם שייכים וכך הם מחולקים לאורתודוכסים (שנחלקים בתוך עצמם לאולטרה –אורתודוכסים ואורתודוכסים מודרנים) , קונסרבטיבים ורפורמים. גם יש כאלו שמגדירים עצמם חסרי שיוך לזרם כלשהו ויש גם תופעות כמו קונסרבדוכסים.  בישראל לעומת זאת,  מקובל מבחינה דתית לחלק את היהודים לפי רמת קיום המצוות, שהיא אגב לפי היהדות האורתודוכסית: חרדי, דתי לאומי מסורתי או חילוני. מתוך חלוקה זו צמחו עוד חלוקות משנה (כמו "סתם" דתי לאומי לעומת חרד"ל ועוד).   אומנם בשנים האחרונות  יש יותר יהודים בישראל שמתחילים לזהות עצמם עם הזרמים הדתיים הלא אורתודוכסים (רפורמי או קונסרבטיבי) הקימים בארה"ב , אך עדיין זה המצב באופן כללי ובמכוני סקרים, למשל, לא שואלים על השתיכות לאחד הזרמים אבל שואלים על רמת קיום המצוות.  בישראל ההנחה היא  שלא רק דתי וחרדי נחשבים אורתודוכסים,  במידה ויש טעם  להשתמש במילה זו (על כך בהמשך) אלא גם רוב (ולו צ

(נכתב במקור בקפה דה מרקר בשנת 2011) - המשך מהפוסט הקודם -   כשחושבים על היחס של העונש לעומת השכר בפרק כ"ח שבספר דברים ( כאן ), שכזכור  מהפוסט הקודם ( כאן )  עומד על 54-55 לעומת 13-14, בהתאמה, וחושבים גם על עול המצוות הרב ביהדות (שעל קיומו אמורים לקבל שכר לפי פרק זה ועוד מקומות בתנ"ך), אז  אילו אלוהים היה אדם  כל עורך דין בינוני ומעלה במדינה מתוקנת היה רואה באותו החוזה שבין ה' לעם ישראל  שבדברים כ"ח "חוזה מקפח" "חוזה דרקוני" "חוזה לא הוגן" וכיו"ב. לעניות דעתי האנושית ואולי המוגבלת (לעומת זו של ה', אם הוא קיים),  גם כ"חוזה" בין אל לבני אדם  מדובר על חוזה די לא הוגן ודי "מקפח".    אם נחשוב לא רק על פרק זה המכיל "רשימה של פרסים ועונשים" כמו עוד מקומות בתנ"ך, אלא גם על  המציאות  שמתקופת התנ"ך והלאה, אז לא רק ששגשוג כלכלי ובעיקר מדיני בתולדות העם היו מועטים לעומת תקופות של כפיפות לשלטון זר בארץ ובמיוחד לעומת תקופת הגלות וכל מה שאפיין אותה, כשכל זה בהתאם לאותו יחס בין העונש והשכר. אפילו תקופות של

(נכתב במקור בקפה דה מרקר בשנת 2011) אחד הפרקים הכי מרתקים אותי בחמשת חומשי התורה ובתנ"ך בכלל הוא  פרק כ"ח שבספר דברים , המהווה חלק מפרשת השבוע - פרשת "כי תבוא".   המיוחד  שבפרק זה הוא דגש ופירוט על השכר שיבוא על העם אם ילך בדרכי ה', אבל בעיקר העונשים שיבואו עליו אם יסטה מהם והמפורטים בפרטי פרטים. הפרשה מעלה  שאלות שונות כמו  שכר ועונש, המשמעות של "אתה בחרתנו" האם עם ישראל "חתם" עם אלוהים (אם הוא קיים) על "חוזה הוגן" או "חוזה מקפח ודרקוני" והאם מחבר הפרק היה בעל כושר נבואי ואולי היה אדם עם מזג אלים עד כדי מסוכנות לחברה (בגלל ריבוי איומים נוראיים שכתב) או שבעצמו היה רדוף פחדים שגרמו לו לכתוב נבואות אלו על כל חומרותיהן, נבואות שאומנם התגשמו בעיקר לאחר שכבר נחתם סופית פרק זה בתנ"ך. הן השכר והן העונש הם  בעיקר בעלי אופי גשמי וקשורים בנושאים כמו בריאות, כלכלה, מצב מדיני וכו'. גם פסוקים כמו "והיית משוגע ממראה עיניך" (שם, 34) שהם נפשיים מהווים חלק מעונשים גשמיים - הן בגלל שאין לזלזל בסבל נפשי והן בגלל שהם מוצגים